העבודה נעשתה עם ילדים ומבוגרים, ההורים הגיעו עם ידיעה ברורה שהכול ניסיוני, ועל סמך הורים שהמליצו בפניהם. שיתוף הפעולה עם ההורים היה חיוני ביותר, והם תרגלו עם הילדים בבית.

הטיפול הראשוני היה תרגיליהצלבה (עם התיקון של דינסון) כי בלי זה אין ערך להצלבה. התרגילים הנוספים שנעשו עם הילדים הובילו לתובנה שאכן שיתוף היד השנייה בתהליך רכישת הכתיבה הכרחי להצלחת התהליך.

בתרגיל הראשון הילדים קיבלו תרגילים באחיזת מקל בשתי הידיים וכתיבה בחול, בדרך כלל לא יותר מחמש אותיות בכול פעם.

התרגיל השני היה לחבור כפות ידיים. הילדים התבקשו לדמיין צבע בקצה האצבעות ולכתוב באוויר אות צבעונית דמיונית. ילדים שהתקשו בבחירת צבע בחרו צבע מהחפצים שבסביבה. השיתוף היה בחבור שתי ידיים, ובין הצד המדמיין צבע באונה ימנית לבין הצד המדמיין צורת אות בימנית.

התרגיל השלישי, אחיזת פנס בשתי הידיים כמובן, וכתיבת אותיות על הקיר בשעות החשיכה. שוב – הדמיון והצורה של האות עם גירוי נוסף, אור וכמובן תנועות הידיים הגדולות.

התרגילים הנוספים היו פרי המצאתם של הילדים. ילד אחד הציע לטאטא את הבית עם אותיות וכך עשה. היו ילדים ששחו אותיות. התוצאות הרשימו את הילדים ההורים והמורים ורוב הילדים התגברו על הקשיים ארבעה ילדים שהיו דיסגרפים, ומוחלפים (כלומר – כתבו ביד ימין והיו סימנים שהיו צריכים לכתוב ביד שמאל ולהיפך) היו הסיבה להמשך החיפוש.